העולם הוא חלום

יצא לך פעם לחשוב: האם כל זה חלום?

כשמתבוננים לעומק, מגלים שהחיים עצמם מתנהגים כמו חלום. סיפור מתמשך שמתרחש בתודעה, ובתוכו אנחנו מתהלכים, פוגשים אנשים, חווים רגשות, יוצרים ומשנים מציאות. כמו בחלום הלילה, גם כאן יש סיפור, עלילה, תפאורה, צבעים וקולות. רק שבחיים הערים הכל נראה ״מוצק״ יותר, כביכול אמיתי.

אבל האמת היא שגם החלום הזה, זה שאנחנו קוראים לו ״מציאות״, הוא חלום. חלום קולקטיבי שאנחנו חולמים יחד.

לדוגמה: כשאנחנו חולמים בלילה סיוט ומתעוררים ממנו מבוהלים, לעיתים התחושה הזו ממשיכה ללוות אותנו גם במשך היום. הגוף מגיב, הלב דופק, והחוויה עצמה לא נעלמת רק משום שפקחנו עיניים. זה קורה מפני שהתודעה שלנו אינה מבדילה באמת בין חלום השינה לחלום העֵרות. מבחינתה, שניהם מתקיימים באותו מרחב של יצירה. בשניהם יש מחשבה, רגש, אמונה, ואלה הם המרכיבים שמעצבים את המציאות.

החלום הצלול

ההבדל היחיד בין השניים הוא רמת המודעות שלנו. בחלום הלילה אנחנו שוכחים שאנחנו חולמים. אבל ברגע שאנחנו נזכרים, ברגע שבו התודעה מתעוררת בתוך החלום, מתרחש שינוי מהותי: החלום הופך לחלום צלול.

פתאום אנחנו לא רק מגיבים לסיפור, אלא יכולים לבחור בתוכו. אפשר לעוף, לשנות תסריט, לשאול דמות מה היא באה ללמד אותנו. חלום צלול הוא חלום שבו המודעות הופכת לכלי של יצירה.

נשמע מוכר? כך בדיוק גם כאן! בחיים האלה!

המציאות שאנחנו חווים ביומיום היא חלום עם חוקי פיזיקה אחרים. בחלום הלילה אין זמן ואין מרחב, הכל מיידי, נוצר ונמוג ברגע. בחלום העֵרות יש זמן, יש חומר, והכל דחוס יותר. לכן לוקח זמן עד שדברים מתגשמים. אבל אלה אותם כוחות בדיוק. בחלום הלילה מחשבה אחת משנה הכל ברגע. בחיים הערים היא משנה הכל, פשוט לאט יותר, חמקמק יותר.

הטולטקים, עם קדום עם חוכמה עתיקה (חכמי המסורת שעליהם מבוסס הספר ״ארבע ההסכמות״, שממש עורר אותי), לימדו שהעולם הזה הוא ״החלום של כדור הארץ״. כולנו חיים בתוך חלום קולקטיבי של האנושות, ובתוכו כל אחד מאיתנו יוצר את החלום האישי שלו. כשהתודעה שלנו נרדמת, אנחנו שוכחים שאנחנו יוצרים את המציאות. כשאנחנו מתעוררים, אנחנו נזכרים שאנחנו לא רק דמויות בחלום. אנחנו גם החולמות.

חלום והחלמה

המילה ״חלום״ בעברית שזורה באותו שורש של ״החלמה״. וזה לא מקרי. כשאני חולמת על משהו, אני מתחילה לרפא אותו. כשאני נותנת לעצמי להרגיש, לדמיין, לראות אפשרות חדשה, אני כבר פותחת שער למציאות חדשה.

החלום עצמו הוא תהליך הריפוי. הוא השפה שדרכה הנשמה מדברת עם העולם.

ובעולם החלום הזה, העולם שבו אנחנו חיות ונושמות, הסימנים נמצאים כל הזמן סביבנו. היקום מדבר אלינו דרך אותיות, מספרים, צירופי מקרים, מילים שחוזרות על עצמן, אנשים שמופיעים בדיוק ברגע הנכון. זו שפת החלום. מי שמבינה את השפה הזו מתחילה לראות את החיים אחרת. פתאום הכל מתחיל לדבר.

המספרים כרמזים בתוך החלום

המספרים, למשל, הם לא סתם צורות מתמטיות. הם סמלים של תודעה. כל מספר נושא תדר, רטט, משמעות שמתקיימת במציאות הגלויה וגם בממד הסמוי. הם כמו רמזים בתוך החלום שמכוונים אותנו: לאן לנוע, מה ללמוד, מה מבקש להיוולד בתוכנו.

כשאנחנו לומדות את השפה הזו לעומק, אנחנו מתחילות לחלום את העולם באופן אחר. זה כבר לא חלום אקראי שבו הדברים ״קורים לנו״, אלא חלום שבו אנחנו משתתפות באופן פעיל, רואות את דרך הפעולה שלו ומבינות את התנועה של החיים ושלנו בתוכה!! (אני מצליחה להעביר כמה שזה ענק???)

בעיניים שלי, המספרים הם דרך להתחבר לשפה העתיקה של החלום. הם גשרים בין התודעה לחומר, בין הנשמה למציאות. כשאני מלמדת את קורס נומרולוגיה אדמה, אני רואה שוב ושוב איך נשים מתחילות להבין את החיים ברובד חדש. גילוי מרגש, שכל דבר שקורה להן, כל דמות, כל אירוע, כל מספר, הוא מסר. הוא חלק מהדרך. הן מתחילות לזהות את ההיגיון העמוק שמסתתר בתוך ה״כאוס״, ולהבין שהחיים עצמם מדברים איתן כל הזמן.

כשזה קורה, משהו נפתח. המציאות מפסיקה להיות מסך שאנחנו מתנגשות בו, והופכת לשותפה לדרך. זו הנקודה שבה אנחנו מתחילות לצעוד בעולם בתודעה אחרת. תודעה של יוצרת, של מלכה, של מי שמתבוננת ומאפשרת.

העולם הוא חלום, והחלום הזה מדבר איתנו כל הזמן. ברגע שאנחנו נזכרות בכך, חיינו הופכים להיות כמו חלום צלול.

״אם אתה מתעורר, אם אתה מודע לכך שאתה חולם, אתה יכול לשנות את החלום שלך כרצונך.״ דון מיגל רואיס, ״ארבע ההסכמות״